הנדסה גנטית וכח המחשבה

כח החיים

ושלושה מתכוני בריאה

א. המנגנון המכני של האבולוציה

תורת האבולוציה אינה חדשה. בפילוסופיה אפשר להתחקות אחר שורשיה עד הפילוסוף השני בתולדותיה, אנכסימנדרוס, לפני כ-2,600 שנה.

אנכסימנדרוס גילה מאובנים ימיים בקרבת החוף, דבר שהוביל אותו להשערה שהחיים החלו בים ורק מאוחר יותר עלו ליבשה. יתרה מכך, הוא שיער כי היצורים שקדמו לאדם שכנו בתוך מעטפת של שלד קוצני שהגנה עליהם, והם הגיחו מתוכה בעקבות התייבשות האקלים. לפי אנכסימנדרוס, בשלב המעבר שכנו בני האדם בתוך פיותיהם של דגים גדולים, שהגנו עליהם מפני תנאי האקלים המשתנים. השערה זו נודעה מאוחר יותר כ'השערת הקוף הימי'. ייתכן שתאוריות אלו נראות לנו כיום משונות במקצת, אך יש הרואים באנכסימנדרוס כראשון שהעלה את השערת השתנות המינים כמודל להתפתחות החיים בכדור הארץ, ולפיכך הוא נחשב בעיני רבים לאבי תורת האבולוציה.

ויקיפדיה, ערך, אנכסימנדרוס

החידוש הגדול של דרווין לא היה ברעיון האבולוציה עצמו אלא במנגנון שהציע לה, שבפעם הראשונה בתולדות המדע והמחשבה, היה מכאני לחלוטין. עד דרוווין סבורים היינו, יש לחיים הביולוגיים מאפיינים שאי אפשר לערוך להם רדוקציה למכאניות פיסיקלית גרידא. יש בהם מודעות כלשהי, המאפשרת להם להתנהג בתכליתיות. אך דרווין, בעקבות המגמה שהחל בה דקרט, ששלל תודעה מחיות מכיוון שאין להן שפה, הציג מנגנון של השתנות המינים שהיה מבוסס כולו על אקראיות ומכאניקה. בעקרון, מין אחד מתפתח למין אחר בדיוק כפי שחומרים כימיים המעורבבים יחד יכולים ליצור פצצה. החוקיות של היסודות הכימיים דיה להסביר לנו היטב מפני מה דוקא חומרים אלו מעוררים אחד את השני באופן כה נלהב.

בינתיים, במהלך 150 השנים האחרונות הוספנו ידע וחכמה וגילינו שהתורה המקורית של דרווין זקוקה לשיפוצים רציניים, כגון, מושג משוכלל יותר על המוטציה הגנטית, שפותח אחריו, אך בעקרון, השארנו על כנה את המכאניות מבלי לפגוע בשערה אחת מראשה. אם רוצים לטעום אותה כהלכה אפשר להתבונן על ההשקפה המודרנית למוצא החיים מתוך 'שלולית בוץ' קדומה. כאן ברור שאין לנו יותר מאשר כימיה פשוטה. הכימיה הזו הפיקה חומרים אורגאניים מחומרים פשוטים יותר, ועם הזמן, היא הרכיבה את תא החיים הראשון. מכאן, הדרך כבר ממש קלה אל שאר ההתפתחויות הביולוגיות, עד ליצירה המפוארת ביותר של הכימיה, התודעה האנושית.

בנימה מעט היתולית, אפשר אפילו להציע מעין 'מתכון בריאה' המסכם את ההשקפה האבולוציונית הדרווניסטית הזו.

1. מתכון מדעי ליצירת תודעה אנושית

קח לך נקודה סינגולרית אחת, בעלת מסה וצפיפות אינסופית. תן לה להתפוצץ לכל עבר במפץ אחד גדול. ברגע שיש לך רצף מרחב-זמן ודייסה של קוורקים, חלקיקי האטום האלמנטריים ביותר, אתה יכול להתחיל להוריד קצת את החום בכמה עשרות מליוני מעלות ולקבל אטומי מימן והליום.

ערבב את הדייסה הזו עם כח כבידה וצור ערפיליות, כוכבים וגלקסיות. זה יקח לך כשמונה עד עשרה מליארדי שנים, אך אל דאגה, אתה מתקדם יפה. ברגע שיצרת קרוב למאה יסודות כימיים בתהליכי היתוך גרעיני בלב הכוכבים ובהתפוצצויות של סופר נובות, כדאי להתחיל לחשוב על כוכב חדש, מדגם מתקדם יותר.

חזור שוב על תהליך היווצרות כוכב לכת במערכת שמש בגודל רגיל, אך הפעם השתמש בכל היסודות שיצרת בתהליכי הבישול הקודמים. המתן עד שכוכב הלכת יצטנן מעט, תיווצר בו אטמוספרה ויתחיל לרדת גשם. פזר חופן של ברקים חשמליים על אדי המים, המימן, המתן והאמוניה באטמוספרה עד שתתקבל דייסה סמיכה של חומצות אמיניות. כה לחי, אתה מתקדם ממש יפה.

וכעת, אתה עומד בפני שלב חדש ומכריע: יצירת תא חי ראשון. הקפד לערבב כל הזמן את עיסת החומצות האמיניות עד שתקבל חלבונים ונוקלאוטידים. המשך לערבב עד שתקבל תא ראשון פרימיטיבי, שבנוי מפלאסמה וגרעין עשוי גנים המסוגל לשכפל את עצמו ולהעביר את המידע המצוי בו הלאה לתאים הבאים.

המשך לערבב והקפד שיחולו בגנים שינויים מקריים רבים ככל האפשר. שינויים אלו יולידו תאים עם תכונות חדשות ובלתי צפויות. הסביבה שבה חיים התאים תנפה באופן טבעי את התאים האלו ותותיר בחיים רק את אלו שמסוגלים להתקיים בתוכה. זו 'ברירה טבעית' ואין לך שום צורך לעשות משהו מיוחד. שכב על גבך, לגום מדי פעם מכוס הלימונדה וצפה בהנאה בתהליך המדהים הזה הנגול לעיניך.

תוך כמה מאות מליוני שנים תמצא את עצמך עם כל כך הרבה סוגי מיקרואורגניזמים שיהיה לך קשה לקטלג אותם. תן להם לפרות ולרבות עד שתקבל יצורים מפותחים יותר, כמו צמחים, דגים ודינוזאורים. חולל מדי פעם שואה אקולוגית קטנה כדי ליצור תנאיי סביבה שונים, שיעניקו הזדמנויות חדשות לכל מיני יצורים.

הסיסמה שלך צריכה להיות: גיוון! גיוון! גיוון! זכור, רק גיוון הסביבה וגיוון המידע של הגנים יכול להבטיח לך מבחר בלתי נדלה של יצורים. וכמובן, אל תשכח לערבב כל הזמן. אחרי כארבעה מיליארד שנה בכדור הארץ אתה בשל להתחיל שלב אבולוציוני חדש: יצירת אדם.

קח לך קוף בינוני, עם מוח מפותח ככל שתמצא. רצוי שיהיו לו חיי חברה עשירים ומורכבים ושיהיה לו קשה למצוא את מקומו בסולם החברתי. זה יכריח אותו לחשוב! אם רק תקפיד להמשיך ולערבב, בשלב מסוים הקוף יתחיל להמציא מלים ולא רק להשמיע קריאות ומחוות גוף. הוא יתחיל לצוד בקבוצות וליצור כל מיני כלים מאבן. מאוחר יותר אפילו ילמד להשתמש במתכות. לא יעברו אלא שניות ספורות בשעון האבלוציה הגדול והאדם שיצרת יפיק אמנות, דת, מוסר, פילוסופיה, מדע, ויתחיל לשאול שאלות על מוצאו. הוא יתחיל לעסוק במושגים מופשטים לגמרי, יסבך את עצמו בשאלות מוסריות וקיומיות וימציא את אלוהים. איחולי. יצרת תודעה אנושית במלוא מובן המלה.

כעת, חמם והגש.

ב. בריאה ספונטנית; בין אנימיסם לכפירה

ובכן, אנו רואים שהנחת המוצא של האבולוציה המודרנית היא, שהביולוגיה היא בעיקר עניין של פיסיקה וכימיה, ללא כל צורך להניח 'תוכנית' אינטליגנטית כלשהי, המכוונת את הדברים על פי אידיאה מושלמת, ידועה מראש. דומה, סילקנו אחת ולתמיד הן את הצורך להסביר את החיים על ידי כח עליון כלשהו, המודע למעשיו, והן את הצורך להסביר את התכליתיות שאנו מוצאים לכאורה בעולם החי על ידי 'נפש' כלשהי, בעלת רצון.

בינתיים, שימו לב מה קרה לאחת התגליות המדהימות ביותר בשעתן של הביולוגיה הזו, העקרון הגדול של לואי פסטר, ש"חיים נולדים רק מחיים".

עוד בבית הספר העממי למדנו בשיעורי ביולוגיה על נצחונו הגדול של לואי פסטר על חסידי תיאוריית הבריאה הספונטנית. כזכור, היו עדיין במאה התשע עשרה כל מיני מדענים שהציעו מתכונים איך ליצור עכברים ושאר יצורים מקש רטוב וזבל אורגני אחר. היו רבים שטענו שהם ממש ראו במו עיניהם איך כל מיני יצורים בוקעים מתוך הבוץ אחרי הגשם. בסדרה של ניסויים פשוטים ומרשימים הגיע פסטר לחוק הביולוגי הגדול שלו, שאפילו כילד הפעים אותי: "חיים נוצרים רק מחיים!"

בבית הספר העממי למדנו לצחוק על כל מיני מתכוני בריאה ולראות בהם סתם אמונות טפלות. והנה, צחוק הגורל, לא חלפו אלא כמה דורות והמדענים הדגולים של היום מציעים מתכון לא רק איך ליצור עכברים מזבל אורגני אלא אפילו איך ליצור אדם מזבל אורגני. צא ולמד לא לצחוק אף פעם על אף אחד, כי אולי בסוף יסתבר שהשוטה של היום הוא הגאון של המחר. קורה גם שהגאון של היום הוא השוטה של המחר וצריך לחכות קצת עד מחרתיים שיקבל שוב מעמד של גאון.

על פי מדע הביולוגיה המודרני, פאסטר אולי צדק ב'קטן' אבל טעה ב'גדול'. הוא הוכיח שבתנאים רגילים חיים נוצרים רק מחיים אבל אם היו מתקיימים התנאים המתאימים והיה עומד לרשותנו מספיק זמן, חיים היו אכן נוצרים מ'בוץ', כפי שסברו חסידי הבריאה הספונטנית, אותם "מלומדים" שחשבנו שאין בהם כל ממש.

מדוע בתחילה התפעמנו מפאסטר ואילו אחר כך הרשינו לעצמנו להציגו כשגוי מיסודו? כמדומני, פאסטר הפריך את ההשקפה האנימיסטית העתיקה, שאמרה בין השאר, שחומר דומם יכול להוליד חיים, ובכך חיזק את הרעיון שחיים מתפתחים רק מתוך החיים שקדמו להם. כך, תודה לאל, נפטרנו סוף כל סוף מאחד המושגים הפילוסופיים הבעיתיים ביותר לביולוגיה מדעית: 'ויטאליות' או 'כח החיים', המגלם מעין נוכחות אלהית תבונית, שאי אפשר להתחקות על עקבותיה וכולה שאובה מן המיתולוגיה.

וכאן, אם לא נזהר, נלכד מיד בערפל ובלבול. יש הבדל גדול בין רעיון הבריאה הספונטנית העתיק לזה המדעי. בעוד שהראשון היה קשור בטבורו לרעיון בסיסי ממנו, קיומה של אלוהות טמירה, הפועלת מאחורי הקלעים של החומר, מפיחה בו חיים ושמא חדורה בו ממש, השני מבקש להפריך את הנוכחות הזו דוקא בכך שהוא מראה שהיא מיותרת; די במדע הכימיה הרגיל, הנתמך ברוחב לב על ידי תורת הכאוס והמערכות והמושג המרכזי שלהן, 'אירגון עצמי ספונטני', כדי להסביר את היווצרות החיים.

וכך מתנדנד לו המושג העתיק-מודרני הזה 'בריאה ספונטנית', בין שתי השקפות סותרות המבטלות זו את זו ודעתו משובשת עליו מן המחלוקת. פעם, הוא מוכיח את קיומה של מודעות אוניברסלית המפעמת בכל ופעם הוא מציג את כוחו המדהים של החומר להרכיב את עצמו ללא כל צורך ברצון או תכנון מראש.

לכן, במדע חלוקות הדעות לגביו. פעם, הוא זוכה לקיתון רותחין ונחשב ליציר מיתולוגיה עתיק. פעם, הוא מאומץ על ידו כבן אובד, יקר ואהוב. ואילו בדת, פעם הוא מעיד על יוצר נבון, המפיח מרוחו בעפר ומעניק לחומר הדומם נפש חיה. ופעם, הוא נחשב לאויב המבקש להוכיח שאין צורך בבורא וכך שולל את הרוחניות בעולם, שלא לדבר על כך, שהוא מפריך את כל כתבי הקודש.

כפי שאראה, הערפול המושגי הזה התגלגל לעידן שלנו בצורה מענינת ביותר, על רקע ממצאים חדשים, מרתקים, על היווצרות חיים באופן ספונטני. משמע, זו הפרכה מודרנית של העקרון של פאסטר, שהיא בעלת השלכות מרחיקות לכת לתורת האבולוציה כולה.

ג. אנרגיית הצ'י וארגון עצמי

בכדי להתקרב לבירור המושג 'בריאה ספונטנית' הבה נתחיל בהדגמה קטנה של מושג קרוב אליו: 'ויטאליות', 'כח חיים' או 'אנרגיית החיות'. גם כאן אנו נתקלים בספקטרום של אפשרויות. בקצה אחד, לא מדובר בכל שינוי במבנה הדנ"א אלא בסוג של חיות בסיסית המאפשרת לבטא את הפוטנציאל הגנטי במיטבו. כח החיים כשהוא מרוכז יכול לשמש מעין 'מזון מלכות'. למרות שאין שום הבדל גנטי בין מלכה לפועלת, הרי המזון השונה שבו מאכילים אותן, מגדל שני מיני יצורים שונים מאד זה מזה במבנה פיסי, תפקוד ותוחלת חיים. כך, בעוד שדבורה פועלת חיה מספר חדשים, דבורה מלכה חיה כחמש שנים תמימות.

במזרח מכנים את האנרגיה הבסיסית הזו שיש ביקום בשמות צ'י או פראנה. כל תורת היוגה ההודית והסינית מכוונת לשמר ולטפח את אנרגיית הצ'י הזו. היא אמורה להעניק לגוף בריאות ואריכות ימים ולנפש מצבי ערנות גבוהים יותר. אם נרשה לעצמנו להיות גלויי לב יותר, עליה משמעותית בכמות ובאיכות האנרגיה הזו באדם יכולה להעניק לו כוחות על, להאריך את חייו מאות בשנים ואולי אפילו להפוך אותו לבן אלמוות.

ועדיין, אין מדובר בכל שינוי במבנה הבסיסי שלו. פשוט, האנרגיה הזו מאפשרת את המימוש המלא של הפוטנציאל האנושי. האדם, כמו הדבורה, זקוק לתפריט מיוחד, תזונה נכונה, שתהפוך אותו מאדם רגיל למואר. התזונה של מרכזי ההכרה הגבוהים היא איכות גבוהה, מרוכזת, של אנרגיית הצ'י.

הרעיון על 'אנרגיית החיות' מצא כמובן את גלגוליו במערב כ'פנאומה', 'נפש העולם', 'רוח', 'נשמה', 'אש החיים', 'אור החיים', או מאוחר יותר, 'מגנטיזם חייתי', 'חשמל ויטאלי', וכיוצא.

בעידן שלנו, אחד הניסויים המענינים שבצעו מדענים סיניים היה לבדוק את השפעת הטיסה בחלל על זרעים של צמחים שונים. לדבריהם, הזרעים עברו מעין 'העשרה' אנרגטית שמאוחר יותר, כאשר גודלו על כדור הארץ, התבטאה בצמיחה לגודל פנטסטי. כך הם זכו לדלעות ענק, הגדולות פי 10-15 מדלעת רגילה, עגבניות שכל אחת מהן שוקלת כק"ג, ומלפפונים שכל אחד מהם באורך שני מטר.

למדענים אין עדיין הסבר ברור מפני מה החלל גורם לזרעים לעבור מוטציה אך הם מאמינים שקרינה קוסמית, חוסר גרוויטציה ושדות מגנטיים נוטלים בכך חלק. מעבר להשערות, לא ברור כלל מדוע זרעי החלל הפכו למזון פלא. המדענים הסיניים טוענים שחלק מן הפירות והירקות הם טובים יותר מן המקור. בחלק מן הירקות יש תכולת ויטמין C גבוהה פי שלושה וכן נמצאה עליה בכמות היסודות כגון אבץ. תפוקת האורז היא גבוהה בעשרים וחמישה אחוז. חלק מהצמחים זקוקים כעת לפחות מים ולכן הם עשויים להתאים לאזורים שחונים. עד כה, סין שיפרה מעל חמישים זנים והיא מתכוונת לשפר מאתיים נוספים.

THE DAILY GALAXY

Space Food: China is Growing Giant Food with Seeds from Outer Space 

אמנם, מדובר כביכול במוטציה של ממש, שהרי הצמחים שינו את המבנה הפיסי הרגיל שלהם. אך אולי אין זה שונה בעקרון מתופעת הננסות והענקות ביצורים חיים אחרים. היא לא מחייבת בהכרח שינוי גנטי אלא שינוי במטאבוליסם של הגוף כתוצאה משיבוש או שינוי הורמונלי כלשהו.

יש הטוענים שהימצאות בחלל חושפת את כל היצורים החיים לאנרגיית חיות חזקה יותר. היא יכולה לעלות את רמת התודעה של האסטרונאוטים וכאמור, להשביח את הזרעים. כל זאת, אם הם אינם "מוגנים" על ידי מעטה מבודד, העשוי מתכת כלשהי או פלסטיק המונעים מהקרינה הזו לחדור.

אנו זוכרים היטב איזו השפעה מהפנטת היה למראה מן החלל של 'הפלנטה הכחולה' שלנו על האסטרונאוטים, ויחד איתם, על העולם כולו. באחת, קלטנו שאנו מתגוררים על כוכב-בית יפהפה ושברירי וכל העמים והיצורים החיים הם משפחה אחת. כאן, אפשר להציע השערה נועזת ולומר שלא רק מראה עיניים היה בכך. התודעה של האסטרונאוטים נחשפה לאנרגיה גבוהה מן הרגיל והם זכו למעין הצצה מיסטית על ה'קישוריות' של המציאות. החלל היה מעין סם פסיכודלי של אותה תקופה, שהשפיע על נוסעי החלל הראשונים ועל כולנו, שהשתתפנו בחוויה שלהם.

עד כאן, על קצה המזלג, באשר ל"העשרה" באנרגיית החיות.

בקצה השני של ספקטרום האפשרויות שאנרגיה זו מציעה כבר נתקל בבריאה ספונטנית של ממש. כאן מדובר ביותר מאשר הזנה או השפעתה של קרינה לא ידועה. כאן, זו הפחת רוח חיים בתוך החומר הדומם.

אריסטו נותן הסבר תיאורטי כיצד נוצרות החיות בספרו 'על היווצרות בעלי החיים': 'חיות וצמחים נוצרים באדמה ובנוזל מכיוון שיש מים באדמה, ואוויר במים, ובאוויר תמיד יש חום חיוני. אפשר לומר שכל אשר קיים מלא בנשמה. לפיכך, דברים חיים נוצרים במהירות כאשר האוויר הזה והחום החיוני מוחזקים ביחד. כאשר הם מוחזקים יחדיו, הנוזלים הפיזיים מתחממים והיצור נוצר כאילו היה קצף המתרומם מעל פני המים.'

בקיצור נמרץ, יצורים חיים נוצרים מחומר דומם מכיוון שיש 'חום חיוני' – סוג של פנאומה – שכבר קיים שם. סוג האורגניזם שנוצר נקבע לפי היחסים השונים של הפנאומה ושל ארבעת היסודות האחרים הנמצאים בחומר בזמן ההיווצרות.

מעניין לציין שלפי אריסטו, רק יצורים פשוטים יכלו להיווצר באופן ספונטני. בני-אדם לא יכלו להיווצר באותה הדרך. אמונה זו התאימה גם לאבות הכנסיה המוקדמים – אוריגן ואוגוסטין – ומשם היא המשיכה כדוֹגמה של החברה האירופאית. רק אלפיים שנה מאוחר יותר, במאה ה-17, התחילו לערער על קיומה."

רועי צזנה, מקור החיים, ההיווצרות הספונטנית וסכנת האינטואיציה

יש לשים לב בדברי אריסטו להבדל בין שני רעיונות שונים, המשלימים זה את זה. האחד, מתבטא בדיבור, אפשר לומר שכל אשר קיים מלא בנשמה. יש צורך שבחומר הדומם תמצא נשמת חיים במעין מצב רדום. כאשר נוצר ההרכב החומרי המתאים, הנשמה הזו מתעוררת לחיים. רועי, כותב המאמר, אינו מבחין כאן במדויק בין שני הרעיונות האלו כאשר הוא מזכיר את הפנאומה רק כ'חום חיוני', שהיא גילוי של יסוד האש. למעשה, החום החיוני אינו זהה לפנאומה אלא רק מעיד על קיומה. הפנאומה היא 'כח חיים' ממש ומעין 'נשמת העולם'. כך תאלס, הראשון לפילוסופים של המדע, דיבר על כך ש"כל הדברים מלאים אלים ויש בהם נשמה." הפנאומה היא סוג של אלוהות, המחייה את החומר, נשמה אוניברסלית, לוגוס, או בכל שם אחר שבו בחרו היוונים העתיקים לציין את ההיבט הרוחני/תבוני החדור בכל המציאות. אנו רואים איפוא, שהמדע היווני הקדום שכן במקום שהיום היה נחשב ל'אזור דמדומים', שבו החומר והרוח, המיתוס והלוגוס, עדיין נמצאים במעין סימביוזה ראשונית.

המדע העתיק וכל תורות הסוד דברו על הנטייה ל'ארגון עצמי' של החומר אך הם ראו בכך ביטוי לרוח החיים החדורה בכל המציאות. רק במדע המודרני הפכה הנטייה הזו לתכונה חומרית גרידא, שאינה מעידה אלא על החומר עצמו, הנטול נשמה מכל וכל.

כאמור, פאסטר הוכיח כביכול שהפנאומה הזו, ממש כמו מושג האֶתֶר העתיק, אינה קיימת או לפחות, שאין בה כל צורך למדע הביולוגיה. אך ממצאים חדשים מצביעים על כך שבריאה ספונטנית היא אפשרית גם כיום. היא התקיימה לא רק בעבר, בתנאים המוקדמים של כדור הארץ – היא מתקיימת כל הזמן!

ד. וילהלם רייך והכח המוליד של אנרגיית האורגון

הבה נתוודע כעת לאחת הדמויות המרתקות ורבות ההשראה של המאה ה-20, שהמציא כמעט לבדו תחום המכונה כיום ביו-אנרגיה – וילהלם רייך, יהודי, שנולד בגרמניה והחל את דרכו כפסיכולוג פרוידיאני רגיל. אך במהרה סטה רייך לעולמות שנחשבו על ידי הממסד הרפואי, ועדיין נחשבים עד היום, להזויים ומסוכנים. הוא החל חוקר סוג מיוחד של אנרגיה קוסמית שאותה כינה בשם 'אורגון', המציא מכשירים שהיו אמורים לאגור ולרכז אותה ואז השתמש בה למטרות שונות ומשונות, מריפוי סרטן, שינויי אקלים וחיזוק הכח המיני. בעולם הוא נודע כ'גורו של האורגזמה', שכן הדגיש ביתר הרחבה מפרויד את כוחה התרפואיטי של החוויה המינית.

רייך פיתח תאוריה לפיה היכולת לחוות אהבה מינית תלויה ביכולת הפיזית לקיום יחסי מין על ידי מה שכינה "פוטנציאל אורגזמי". הוא ניסה למדוד את האורגזמה הגברית והבחין בקיומם של ארבעה שלבים פיזיולוגיים: הראשון - טעינה פסיכו-סקסואלית; השני - זקפה, המלווה בהטענה חשמלית, אותה רייך ניסה למדוד; השלישי - שחרור חשמלי בעת האורגזמה; והרביעי - ירידת הזקפה.

הוא האמין שהאנרגיה שמצא היא ייחודית ומצויה בכל אורגניזם חי. מאוחר יותר כינה את האנרגיה הזו "אורגון", ואת המודל שפיתח אודותיה כינה "אורגונומיה".

הוא טען שלאנרגיית האורגון יש צבע כחול, ניתן לראות אותה, והיא מופיעה ומשפיעה על מצבים שונים בטבע ובגוף האדם, בהם מזג אוויר, צבע השמים, היווצרות גלקסיות, ביטויים פיזיים של רגשות, מיניות האדם, תאי דם אדומים, כלורופיל בצמחים ותאים סרטניים. הוא בנה מכשירים "קולטי אורגון" וטען כי ניתן להשתמש באורגון שנצבר בהם לטיפול במחלות גופניות ופסיכוסומטיות.

ויקיפדיה, ערך, וילהלם רייך

במלים אחרות, רייך היה שאמאן ויוגי מודרני שגילה את אותה אנרגיה בסיסית, הצ'י או הפראנה ועשה בה שימוש מקורי, ל"העשרה" של כח החיים, מעין 'חישמול' המפיח רעננות וחיוניות בכל אורגניסם ואפילו בדומם עצמו. המכשירים שפיתח שימשו סוג של קריסטלים על מנת לרכז את האנרגיה הזו ולנתב אותה בצורה מבוקרת לתוך גוף חולה הזקוק לה לחזור לאיתנו.

אך לאחרונה גיליתי שרייך הלך אפילו רחוק מזה. הוא חקר לא רק את האפשרות לחזק את המערכת החיה באמצעות אנרגיית האורגון. מכיוון שהוא ראה בה אנרגיה קוסמית האחראית על כל החיים הוא חקר את האפשרות של 'בריאה ספונטנית'. כלומר, איך האנרגיה הזו יצרה את החיים מלכתחילה.

רייך שיחזר בצורה הרבה יותר מחמירה את הניסויים של לואי פאסטר והוכיח שהחוקר הצרפתי הדגול היה פזיז מדי ושגה בעקרון המדעי שהפיק מהם. למעשה, בין תא של ממש לחומר הדומם מצוי ספקטרום שלם, רוחש חיים. החומר שבו השתמש, חול-ים נקי, עבר 'עיקור' בטמפרטורה גבוהה. החומר, שהונח במים מזוקקים והוחזק בבידוד שעות או ימים, הפיק מעין נוזל פרוטופלאסמה העטוף בקרומית. מבנה זה, שהיה מעין תא ראשוני, היה מסוגל להתפשט ולהתכווץ בתוך המבחנה, לגדול ולהתחלק. רייך קרא למבנים האלו שנוצרו באופן ספונטני 'ביונים'. הוא הבחין בין כאלו שנוצרו עקב מבנים כלשהם שהיו שם קודם לכן לכאלו שנוצרו ללא מבנה ראשוני קודם. הוא סבר שהם נוצרו באופן ספונטני מתוך האנרגיה הקוסמית עצמה.

יש להבהיר מיד שפרוטפלסמה אינה נוזל רגיל. אחד מתלמידיו המובהקים של רייך הוא הנוירוביולוג פרופסור איגנסיו פאצ'הקו, אשר המשיך לחקור את תהליך הבריאה הספונטנית באותה שיטה עצמה שבה נקט רבו. לדבריו, הפרוטופלסמה שהתפתחה בתוך חול הים המעוקר היא סממן ביולוגי מובהק של החיים.

אחד המרכיבים הבסיסיים ביותר של כל אורגניזם חי, בין אם זה צמח או חיה, הוא הפרוטופלסמה: זהו חומר המצע שבו כל תרכובות האורגניזם החי מפתחות את הפעילות הספציפית שלהן. The protoplasm is a viscous liquid of a grayish color surrounded by a membrane.פרוטופלסמה היא נוזל צמיגי בצבע אפור מוקף בקרום. It is composed of water, proteins and various organic and inorganic substances. But it is not just a simple mixture of this components, the protoplasm is highly organized, this organization is evident in the spatial distribution of components within the structure of the protoplasm.היא מורכבת ממים, חלבונים וחומרים אורגניים ואנ-אורגניים שונים. אבל זו אינה תערובת פשוטה של רכיבים. הפרוטופלסמה מאורגנת היטב. הארגון הזה בא לידי ביטוי במרחב ההפצה של רכיבים בתוך המבנה של פרוטופלסמה.

איגנסיו פאצ'קהו, מעקב במיקרוסקופ אור אחרי התפתחות ביונים במבחנה.

One of the most characteristic properties of protoplasm is its ability to undergo a sol-gel transformation. The relative viscosity of the plasma sol is low compared to the moderately rigid structure of plasma gel.

איגנסיו שיחזר את הניסויים של רייך. להבטיח שחול הים שבו השתמש מעוקר באופן מושלם הוא חימם אותו במשך דקה בטמפרטורה של 1400 מעלות, להרוס כל אפשרות של קיום נבגים וחיידקים. בחום כזה כל חומר אורגני הופך לדו תחמוצת הפחמן ולפיח. מרבית הצורות הביולוגיות נכחדות בפחות ממאה מעלות. חול-הים הוכנס במבחנות שבכל אחת מהן 10 מ"ל מים מזוקקים. המבחנות עברו עיקור פעמיים נוספות, אחת לעשרים וארבע שעות. והנה, אחרי יממה, הופיעו אותם מבנים שזהה רייך, מעין קרומיות עבות המכילות פרוטופלסמה. בחלק מהן הופיע מעין זנב ותנועה עצמאית. במהלך "דגירה" שנמשכה ימים אחדים, הצורות האלו הלכו והתפתחו ונעשו משוכללות יותר, דומות יותר למבנים גבישיים של תאים חיים של סוגי מיקרואורגניזמים. לסיכום מחקרו כותב פרופסור איגנסיו באותו מאמר:

בכל המבנים נצפו מאפיינים מורפולוגיים קינטיים של אורגניזמים חיים מורכבים: הם מוקפים קרום עבה המכיל פרוטופלסמה, מסוגלים לתנועה, לצמיחה וחלוקה. בניגוד למה שניתן היה לצפות, התרביות הראו שכמות החלבון עלתה. חלבונים אלה בוודאי נוצרו זה מקרוב, שכן, בשיטת החימום שננקטה, העיקור היה מוחלט. כל אלה הם מאפיינים ייחודיים המבדילים את היצורים החיים מהחומר הדומם. לכן, ביונים אלה יכולים להיחשב כחיים מבניים בכל מובן כמעט. בכל מקרה, לא ניתן להבין את הסינתזה שנוצרה על ידי פנייה לידע מדעי קונבנציונאלי. האורגונומיה מסבירה את הסינתזה החדשה על ידי תהליך היווצרות עיקרי, ביו-סינתזה של רכיבים שהתחוללה על ידי אנרגיית אורגון קוסמית בראשיתית.

ובכן, אמנם, צפרדעים ועכברים עדיין לא קפצו לנו מתוך המבחנות, כפי שציפה אריסטו, אך גם מסקנתו של פאסטר היתה חפוזה מדי. מסתבר, החומר הדומם, המעוקר לחלוטין מכל חיים ביולוגיים קודמים, זכה להתגבש בצורות בלתי צפויות לחלוטין. כימיה פשוטה אינה יכולה להסביר את המעבר הכמעט מיידי הזה למבנים אורגניים אשר מכל הבחינות יכולים להיחשב ליצורים חיים. האם האנרגיה הקוסמית חוללה את המעלל היוצא דופן הזה? רייך ואיגנסיו סבורים שאכן, ידו של האורגון בדבר. אנרגיה זו, בצירוף היסודות הכימיים הפשוטים שסופקו לה, הפיקה כמו באקט בריאה ראשוני יצור חי או כזה שיש בו את כל מאפייני החיים. אך, אם הוא נראה כמו חי ומתנהג כמו חי, לרבות תנועה ושכפול עצמי, מדוע שלא נאמר שיש בו חיים? כפי שתיווכחו בהמשך, שאלה זו אינה כה טריויאלית, כפי שהיא אולי נשמעת.

בתקופתו של פאסטר הכרנו חיידקים שנכחדים בטמפרטורה נמוכה יחסית, ארבעים-חמישים מעלות. בכל מקרה, בודדים מהם החזיקו מעמד בחום שמעל דרגת הרתיחה של המים, שהיא מאה מעלות. למרבה ההפתעה, בעשרות השנים האחרונות הביולוגים גילו מיקרואורגניזמים "קשוחים" ששורדים סביבות הרבה יותר אלימות. מסתבר, יש חיידקים שאינם זקוקים לחמצן אלא די להם בגופרית, שממנה הם מפיקים את האנרגיה הנחוצה לקיומם. יש כאלו החיים על לוע של הרי געש ובמעיינות רותחים. יש כאלו המסוגלים לעמוד בפני קרינה רדיואקטיבית חזקה, כזו המצויה בכורים אטומיים. כגון, החיידק הנקרא דיינוקוקוס, הנחשב ל'סופר-חיידק' או 'החיידק הקשוח ביותר בעולם'. למעשה, הם משגשגשים בסביבה הזו, הקטלנית ליצורים אחרים. היו כאלו שמצאו, או דימו למצוא אותם, על מטאור שנפל מן השמים, ובאופן זה חיזקו את ההשערה האומרת שהחיים הגיעו אלינו מן החלל החיצון על גבי מטאורים, כפי שזרעים ובעלי חיים שונים מגיעים לא פעם לאיים נדחים חדשים על גבי רפסודות אקראיות. רעיון זה ידוע בשם 'פאנספרמיה', הזרעה מן הקוסמוס.

סוגי האורגניזמים האלו שינו במעט או בהרבה את השקפתנו על מוצא החיים. מסתבר, החיים הרבה יותר עמידים ומוזרים מהצפוי. ייתכן מאד שהם התהוו בחלל, בסביבה קיצונית של קור וחום, קרינה קוסמית, באפס כבידה ובריק כמעט גמור. עם זאת, עדיין השאלה הבסיסית במקומה עומדת: האם אנו זקוקים להניח קיומה של אינטליגנציה כלשהי, שנטלה חלק בבריאה הספונטנית הזו או די לנו בכימיה הפשוטה ואפילו אנו מוסיפים לה סוגי קרינה כאלו ואחרים או תנאים פיסיקליים קיצוניים?

הניסוי של רייך המראה שהחיים, או לפחות צורה ראשונית שלהם, מסוגלים להגיח באופן פתאומי, ספונטני, בסביבה שנטולה כל בסיס מוכר לחיים דורש עיון מעמיק, חוזר ונשנה בהצעה שהביו-אנרגיה מעלה: יש לחיים מקור קוסמי כלשהו, שלא ניתן למצות את הבנתו במדע הרגיל, המצוי בידינו כיום. יש לחזור למדע הקדום, שדיבר על כח חיים ממשי. אך האם יש הכרח לומר שכח החיים הזה הוא גם תבוני באופן כלשהו?

כדי לחדד עד קצה האפשר את השאלה הזו אביא כאן מתכון בריאה נוסף, זה הקבלי, המציג גרסה תבונית-אלוהית לגמרי של בריאה. מאוחר יותר נחזור לדון בניסויי הבריאה הספונטנית כאשר נבחן שני מרכיבים מרכזיים הנוטלים בהם חלק פעיל: המים והאור.

2. מתכון קבלי ליצירת תודעה אנושית

קח לך אלהים אחד מאור אינסוף פשוט, עשוי תודעה טהורה, מושלם, טהור, טוב, כולו אהבה, שחפץ לחלוק את שלמותו עם אחרים. הקפד לקחת רק אלוהים כזה שלמרות פשטותו האינסופית מכיל בפוטנציה גם מורכבות אינסופית, כלומר, שיש לו מה להגיד, שהוא בעל רצון ולא סתם 'חפץ בן אלמוות'.

כעת, הדק היטב ו'צמצם' אותו ב'נקודת המרכז'. חשוב מאוד שתבין כבר עכשיו איך ל'צמצם' נכון, כי אחרת, אתה עלול לבלבל את המוח בשלבים מאוחרים יותר. ובכן, זה כמו להתרכז במחשבה אחת במקום לחשוב את כל המחשבות בבת אחת. כאשר אתה חושב מחשבה אחת אין זה אומר שהמחשבות האחרות לא נמצאות בך, הן רק בהעלם זמני. אם אתה הוגה דעות מעמיק אפשר למצוא את השיטה הפילוסופית שלך בכל רעיון בודד שאתה הוגה. אינך יכול להגות מבלי לצמצם את המחשבה שלך אבל מי שיודע להאזין לך כהלכה יקלוט שבכל מחשבה שאתה מבטא יש עומק בתוך עומק. הוא יוכל ל'שמוע' איך השיטה השלמה שלך מבצבצת למעשה בכל מחשבה נפרדת ואיך מחשבה זו קשורה בקשר הכרחי פנימי ליסודי השיטה. יפה. אם הבנת זאת אתה בשל כעת ליצור את 'מחשבת הבריאה'.

המשך להדק ולצמצם את אלוהים עד שתתקבל תוכנית מקורית איך לחלוק את שלמותו ולממש את מורכבותו. דאג שזו תהיה תוכנית גאונית שלא כל מוח יכול להבין. כך תמנע מכאלו שאינם ראויים לנצל אותה לרעה.

המשך להדק ולצמצם עד שתקבל את 'עולם הנשמות'. כל נשמה היא ניצוץ אלוהי, חלק מהישות האלוהית, מאור אינסוף. וגם כאן חשוב לך להקפיד על ההוראות. למרות שכל נשמה משקפת את השלם, תן לכל נשמה ציביון יחודי משלה. אין טעם כלל לשכפל שתי נשמות כך שתהיינה זהות. כל אחת היא חלק מהשלם ויש לה זהות יחודית משלה. כל נשמה כזו נושאת בתוכה את החלק בתוכנית האלוהית ששייך לה. אפשר גם לומר שהיא התוכנית עצמה.

אין צורך להתבלבל. אור אלוהי, רצון אלוהי ומחשבה אלוהית הם בשלב זה אותו דבר עצמו. זה כמו להגיד שכל אחד רוצה להיות הוא עצמו. הרי שהרצון הוא ביטוי טבעי של ההוויה של כל אחד. הרצון חושב איך להוציא עצמו אל הפועל, לממש את עצמו. אם המחשבה מחוברת היטב לרצון הרי היא חפצה בכל שלב ושלב של התוכנית שלה. במלים אחרות, המחשבה היא אחת עם הרצון. הוויה, רצון וחשיבה הם במקור אחד.

הקפד שכל נשמה תגלה כבר בשלב זה את המורכבות האלוהית בדיוקן תרי"ג איברים, בדמות אדם. אדם זה צריך להיות בנוי מזכר ונקבה, כי ללא קוטביות אין שום תנועה, שום גילוי ושום תענוג.

המשך כל הזמן להדק ולצמצם את האור, הרצון והמחשבה האלוהיים עד שתקבל גוף גשמי ועולם גשמי. בשלב זה, האדם שיצרת הוא יצור אלוהי, זוהר, שרואה מסוף עולם ועד סופו, מדבר עם מלאכים ומרגיש קרוב מאוד לאלוהים. הוא מחולק לזכר ונקבה, אדם וחוה, שמאושרים להיות ביחד בגן עדן. העולם שיצרת הוא עולם יפהפה שבו כל יצור חי את חייו ללא פחד, ניזון על אור, אוויר וצמחים.

בינינו לבין עצמנו, היצור האלוהי הכפול הזה שלך, אדם-חוה, הוא קצת ילדותי ותמים. הוא אמנם גבוה וטהור מבחינה רוחנית אבל זה לא מספיק למימוש התוכנית האלוהית. אדם-חוה צריך לאבד את התודעה הגבוהה שלו כדי שיוכל להכיר את עצמו באופן עמוק יותר. בעקבות נפילתו יש סיכוי שהוא יצור קשר אהבה עמוק יותר עם בוראו. זה לא הזמן להתווכח עם זה הדבר הנכון לעשותו. השתדל, במיוחד בשלב זה, לשתוק ולעשות מה שאומרים לך אם אתה לא רוצה להקדיח את תבשילך.

שלח נחש אחד ערמומי שיפתה את חוה ויגרום לה ולאדם להיזרק מגן עדן. יפה. עד כאן אתה בסדר גמור, אם כי נראה שאתה קצת מהסס ולא תמיד מרגיש שאתה מבין מה שאתה עושה. אין דבר, לא חייבים להבין כל פרט במתכון כדי לבשל משהו טעים. גם אל תדאג שהאדם נזרק מגן עדן ואפילו שכח בכלל על קיומו של אלוהים. זה הכל חלק מהתוכנית. התעודד בן אדם! עיקר התוכנית האלוהית מתחיל רק עכשיו.

כעת, במקום להדק ולצמצם עליך להתחיל לעשות יחודים. גלה לאדם שהוא אלוהי ולמד אותו איך להתחבר מחדש עם האור האלוהי המקורי. עזור לו לפתח תרבות שלמה שתהיה בנויה רק על הסוד הזה, שהוא יצור אלוהי שמסוגל להשיב לעצמו את התודעה האלוהית שאבדה לו. איחולי. יצרת תודעה אנושית במלוא מובן המלה.

כעת, חמם והגש.

הגרסה התבונית מדברת על תהליך של האצלה והשתלשלות מאור עליון אל החומר הגס. האל ברא הכל על פי מחשבת הבריאה שהגה, התוכנית האדריכלית המושלמת ביותר האפשרית, שקדמה לעולם. המטרה היתה יצירת תודעה בעלת חופש בחירה – האדם. האבולוציה האנושית היא בעיקרה רוחנית, חזרה אל האור המקורי של הבורא. אך האם החומר עצמו נטול תודעה וכח חיים של ממש?

להמשך הדיון בסוגיה זו עלינו לחזור ולבחון את אחד הרכיבים הכי משמעותיים שהשתתפו בניסוי של רייך, המים. הפעם נזמן חוקר נוסף, ד"ר מאסארו אימוטו, שערך מחקר ממושך על האופן שבו הסביבה של המים משפיעה על המבנה המולקולרי, הקריסטלי, שלהם. מסתבר, שהמים מגיבים על כל שינוי והדהוד אנרגטי בסביבתם, ואפילו מדובר בתמונות, מוסיקה, מלים וצלילים שונים. יתר על כן, הם מגיבים למחשבות של האנשים שנוכחים לידם.

ה. המסר האנומלי של המים

כבר התרגלנו מעט לכך שיש למים יחודיות פיסיקלית משונה המכונה בצדק, 'האנומליה של המים'. שלא כדוגמת נוזלים אחרים, כאשר המים קופאים, במקום להתכווץ הם מתפשטים. לתכונה זו יש השפעה הרת השלכות על חלק ניכר מעולם החי. כך, אילו המים היו מתכווצים בנקודת הקפאון ככל נוזל אחר, המשקל הסגולי של הקרח, הכבד מן המים, היה גורם לו לשקוע למטה. החיים במים בכל הארצות החשופות לחורף קפוא, היו נעשים בלתי אפשריים. כל הדגה ובעלי החיים הימיים היו נמעכים תחת כובד הקרח, שהיה צולל לקרקעית. אבל כך, המשקל הסגולי של הקרח קל מן המים ולכן הוא צף. הוא אפילו יוצר שכבה מבודדת המאפשרת את החיים במים גם בכפור עז, המקפיא כל דבר על פני השטח.

מן הסתם, המים, המולקולה הראשונית הזו המורכבת משני יסודות פשוטים, מימן וחמצן, היו ערש החיים, כפי שמניחה לא רק תורת האבולוציה המודרנית אלא גם המיתוס העתיק. כמעט בכל סיפורי הבריאה הקדומים, החיים החלו במים.

בספר בראשית אנו מוציאים שהמים היו הראשונים שבאו במגע עם רוח החיים עצמה, בחינת "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". תאלס, אבי הפילוסופיה, הכריז לפני אלפי שנים ש'הכל מים'. לדעתו, כל הגופים בעולם הם התגלמויות של המים. זה נשמע מופרך אך בעצם, יש לו כיום על מה לסמוך. אנו יודעים שהמימ-ן, אשר שמו רומז עליו שהוא המרכיב העיקרי של המים, הוא היסוד הראשון בטבלה, הפשוט ביותר, שכל היסודות האחרים התפתחו ממנו. משמע, כל החומרים בעולם יסודם במימן והם מהווים היתוך וחילופי צורה שלו.

אכן, המדע והמיתוס יסכימו פה אחד, בלא מים אין חיים. כולנו באנו מן המים ולוא מעצם העובדה הפשוטה שכל משך תשעת חודשי העיבור היינו מרחפים ברחם בתוך נוזל מי השפיר. כמעט כל היצורים בטבע זקוקים למים, בכמות זו או אחרת, ובלעדיו הם נידונים למוות תוך מספר ימים. כל התהליכים הביוכימיים בגוף החי והצומח זקוקים למים, 'הממס האוניברסלי'.

אך לאחרונה התגלה שהמים חדים לנו חידה הרבה יותר גדולה מזו המדעית הרגילה.

כאשר טיפת מים מתקררת, אנו נפעמים לגלות את היופי המדהים של המבנה המולקולרי המורכב והעדין שלה, הנחשף בפתית השלג. דרך נוספת לראות את המבנה הזה הוא להניח טיפת מים להתייבש על זכוכית ולצפות בה תחת עין המיקרוסקופ. הפעם, לא נקבל בהכרח משושה אלא מגוון שלם של צורות, שונות ומשונות; חלקן מסודרות יותר, כמו שאפו אל שלמותו של פתית השלג, וחלקן כאוטיות יותר.

ד"ר מאסארו אימוטו ביקש לבחון עד כמה שונה טיפה שנלקחה ממאגר מים אחד לטיפה שנלקחה ממאגר אחר. הוא גילה להפתעתו, שהמבנה המולקולרי שלהן עשוי להיות שונה מאד. דומה, כל טיפה היא עולם ומלואו וכמו משקפת את איכות המקום שממנה נלקחה. בתחילה, חשב שיש בכך רק משהו פיסי אך מעט מעט התגלה המסתורין האמיתי של המים.

מסתבר, לא רק המקום שממנה נלקחה הטיפה משפיע, גם זה שלקח אותה וזה שהניח אותה להתייבש על הזכוכית. זאת ועוד, היא מגיבה לצלילי מוסיקה, ועוד מוזר מזה, לתמונות, מלים ומחשבות. דומה, זהו מדיום רגיש להפליא המשקף כמו בציור מוחשי, אמנותי, את הסביבה האנרגטית שהוא נמצא בה, לא רק זו הפיסית אלא גם זו המנטלית.

אם נקח בחשבון ששבעים אחוז מגופנו הם מים, יש לעניין זה השלכות מרחיקות לכת. כל טיפת מים בגופנו יכולה להתגבש למעין פתית שלג יפהפה או לקבל צורה מטושטשת ומעוותת. תמונה נאה, צליל נעים, מלת שבח, מחשבה טובה, הופכים במים שבגופנו לתצורה גבישית מסודרת ומרהיבה בעוד שמראה כעור, צליל צורם, מילת גנאי ומחשבה רעה מצטיירים במבנה מולקולרי מעוות ודוחה.

החלק המרהיב ביותר הוא, שגביש-מים יכול לשקף "מחשבה" בעת התהוותו. כלומר, משפט, דימוי, או יצירה מוסיקלית יכולים לחולל צורות יחודיות של גבישי-מים. מהתצלומים של גבישי מים שונים אפשר לראות בקלות שרוח וחומר הם אחד. נראה שיש רוח בחומר. לכן, מילה או רעיון יבואו לידי ביטוי בהיווצרות גביש המים. זה מוכיח שלחומר יש חיים ומחשבה משלו – למחשבה יש ייצוג ממשי. חומר ורוח הם אחד. אלו שתי צורות ביטוי שונות של אותו הדבר.

בכל אחד מהניסויים נחשפו המים למסרים שונים. למרות שכל גבישי המים חולקים את אותו מבנה כימי, הם שונים זה מזה במחשבה וברוח שהם נושאים. הניסויים הללו הוכיחו שמים הם צורת קיום. לכל דבר יש רוח; מילה, תמונה, אובייקט וצליל. יתכן שיום אחד נוכל אפילו לומר להם שלום, מרגע שנרכוש יכולת טובה יותר לצפות בהם.

המדען ד"ר לי צ'ונבינג, באתר, פאלון גונג

לאמיתו של דבר, ד"ר מאסארו המשיך במסורת עתיקה המאמינה בכח הויטאלי העצום שיש למים. דתות רבות, פאגנאניות ומודרניות כאחת, מאמינות בסגולת הריפוי וההתחדשות שיש לטבילה במקווה של מים חיים. יש מעיינות הידועים בכח המרפא שלהן, המושך מדי שנה אלפי מבקרים. בקבלה, אחת הסגולות להצלחה וריפוי הוא לשתות מים שבורכו על ידי צדיק. ד"ר מאסרו מצא שכאשר מברכים בכוונה טהורה את המים הם מתגבשים לצורות קריסטליות מרהיבות במיוחד.

ויש לנו תורות ריפוי כגון הומיאופתיה ופרחי באך, שמלמדות אותנו שיש למים 'זכרון'; הם משמרים את האיכויות של כל חומר שמומס בתוכם, גם אחרי שדוללו עד כדי כך שאי אפשר למצוא בהם אפילו פרודה אחת ממשית מאותו חומר. זאת ועוד, בתהליך המתאים, המים מעצימים את ההשפעה של אותו חומר שנותר רק ב'זכרון'. ככל שהמים דוללו יותר, כך ההשפעה הרפואית היתה חזקה יותר.

אדוארד באך, רופא והומיאופת אנגלי, גילה שאם הוא אוסף את טל השחרית שעל פני הפרחים, אותם מים מזוקקים מכילים את הפוטנציה של הפרח שעליו נחו. כך עבר מרפואת צמחים לרפואת התמציות שהתקבלו במים, ללא צורך להשתמש בפרח עצמו. כחיזוק לאמת שיש בשיטתו של באך, ד"ר מאסארו מצא שהתצורה הקריסטלית של מים שבאו במגע עם פרח מסוים או ששקפו אותו, נטו להתגבש לצורה שהזכירה אותו.

כמובן, הגילוי המרתק ביותר היה השפעת החשיבה על המים. דומה, באחת חזרנו לאנימיסם קדום, הרואה חיים ותודעה בכל. העידן המודרני הותיר את התודעה רק לבני אדם ושלל אותה מחיות. מעט מעט אנו מחזירים לעצמנו את ההבנה שכל בעלי החיים ניחנים ברגשות, בשיעור כזה או אחר. יתר על כן, אפילו הצמחים מסוגלים לכך, למרות שהם חסרים מערכת עצבים.

אחת התגליות היותר מפתיעות התפרסמה בספר נפלא שנקרא, "חייהם המסתוריים של הצמחים". בסדרה מרתקת של מחקרים מדעיים הוכח שאפילו הצמחים מגיבים לא רק על סביבתם הפיסית אלא גם על המחשבות שיש לבני אדם כלפיהם, החיוביות והשליליות. כך, צמח עשוי לגדול מעבר לשיעורו הרגיל בזכות תפילה ואהבה ואילו צמח שהופנתה כלפיו טינה כלשהי עשוי להתכווץ וליבול כילד רגיש.

מרסל פוגל, כימאי צעיר מקליפורניה, שקד על "יצירת קשר של יחסי גומלין" עם צמחיו. קשה להאמין, אך תשומת הלב והאהדה שמרעיפים על צמח משפיעים עליו לפרוח ולהתפתח, וכן להפך. החוקרים הגיעו אכן למסקנה הזאת, אחרי מחקרים רבים!

פוגל ביצע ניסוי מעניין: הוא ביקש מאחד מחבריו, פסיכולוג קליני, להתבונן ול"הקרין" רגש עז אל הצמח שלפניו. הצמח התפרץ בתגובה עזה ומיידית. ואז, לפתע, "שבק חיים".

על מה חשבת? שאל פוגל המסוקרן. האיש השיב שכאשר התבונן בצמח וניסה לחשוב עליו, נזכר בצמח שיש לו מאותו סוג בדיוק בבית, והישווה בין שניהם. הוא סיכם בליבו שהצמח של פוגל נחות בהרבה. "רגשות" הצמח נפגעו עד כדי כך שהוא מיאן להגיב במשך כל אותו יום והוסיף "להחמיץ פנים" שבועות לאחר האירוע.

הצמחים, סוברים הבוטניקאים, ניחונו ב"חושים" מסתוריים המאפשרים להם לחוש את המתרחש בסביבתם ולהגיב בתחכום שעולה עשרות מונים על זה של האדם!

זמיר כהן, באתר, אילה

והנה, אנו מגלים רגישות דומה ביסוד טבע שנחשב דומם לחלוטין, המים. המים משתנים בנוכחותו של האדם ומגיבים בבירור על מחשבותיו. למעשה, די להדביק על הבקבוק מילה כלשהי, טובה או רעה, כדי שהמים שבתוכם יגיבו וישנו את המבנה המולקולרי שלהם בהתאם.

ובכן, אם צמחים ומים יכולים להגיב על מחשבות האם תהיה זו קפיצה נועזת מדי להסכים לאפשרות שגם הדנ"א שבתאיי גופנו עשוי להגיב למחשבה שלנו ולשנות בעקבות כך את המבנה המולקולרי שלו?

הבה נניח לפי שעה את המים ונפנה למרכיב אחר בניסוי, האור. כפי שנראה, האור הוא לא פחות חיוני מן המים להולדת החיים – גם הוא טומן בחובו כח ויטאלי מדהים, ולוא בזכות היכולת, המוסכמת כיום על הכל, לשאת מידע.

ו. אור החיים והדנ"א

על המים אנו תמהים שהם יכולים "לזכור" או "לשקף" את הסביבה. תמיהה זו אינה מתעוררת בנו כלל ביחס לאור. אנו כה רגילים לעובדה שאנו מסוגלים לראות שהיא נתפסת לנו כמובנת מאליה. למעשה, העין היא מנגנון רגיש מאד לזיהוי המידע שנושא האור. אנו 'רואים' בזכות היכולת של האור להעביר לנו מידע שאותו 'אסף' בדרכו. במוחנו מצויים 'מעבדים' רבי עוצמה המסוגלים לתרגם את המידע הזה לתמונות. כך, אנו יכולים לראות את הפרח שביד או גלקסיה רחוקה מאיתנו מליוני שנות אור. כיום, רשת התקשורת בעולם מתנהלת בכח האור. הרשת הזו בנויה סיבים אופטיים המעבירים את המידע באמצעות קרינה של אור אינפרא אדום.

יש לזכור שהאור הגלוי לעין האנושית הוא רק קטע קטן מן הספקטרום האלקטרו-מגנטי. בספקטרום הזה נמצאים גם גלי רדיו, קרינת מיקרוגל, אור אולטרא סגול, קרני רנטגן וקרני גמא.

יש חיות וחרקים הרגישים לתדרים גבוהים ונמוכים יותר מאלו של הראיה האנושית ולכן הם רואים דברים שאינם גלויים לעין שלנו. לנחש יש ראיית לילה, שכן הוא רגיש לאור אינפרא אדום, שהתדר שלו נמוך מזה של האור הנקלט לעין האנושית. חרקים מסוימים רגישים לאולטרא סגול ויכולים להבחין בצמחים שפולטים את הקרינה הזו. למעשה, צמחים רבים 'משדרים' בתדר זה מכיוון ש'קהל היעד' שלהם הוא חרק כזה או אחר, המשמש אותם להפריה. איתותים אלו אינם נראים כלל למישהו אחר, שאינו רלוונטי לחייהם.

מיותר להזכיר כאן את הכח המאגי שכל המיתולוגיות ייחסו לאור ואת העובדה שכמעט כל תורה איזוטרית מתחילה את ספור הבריאה בהתגלות של אור. האור קדם אפילו למים. הוא ראשוני ואלוהי יותר מהם. בספור המקראי, הדיבר הראשון של הבריאה הוא: 'יהי אור'!

הפיסיקה המודרנית שבה אל המיתוס הקדום והאיזוטריקה ומאשרת אותם בלא משים כאשר היא קובעת שהאור הוא מקור הכל, האנרגיה הבסיסית של היקום. אפילו המימן אינו אלא "צמצום" חומרי של אור, וכמובן, כל שאר היסודות בטבלה. הנוסחה המפורסמת של אינשטיין אומרת שכל מאסה היא אנרגיה או בפשטות, אור.

והנה, בביולוגיה המודרנית, יש לנו כיום תובנה חדשה על הקשר האפשרי בין האור לדנ"א שלנו.

השמש מספקת את האנרגיה החיונית לחיים על כדור הארץ. אנרגיה זו מגיעה אלינו כאור ובמגוון תדרים אחרים של קרינה אלקטרו-מגנטית. למעשה, אנרגיה זו היא כה חזקה שאנו זקוקים לשדה המגנטי והביוספרה של הפלנטה הבונים מעין הילת מגן המצמצמת את הקרינה הקוסמית הזו למידה שהיצורים החיים והצמחים יכולים לשאת.

כל צורות החיים על כדור הארץ מושפעים מן האור הזה. הוא לא רק מחלק את השנה לעונות ואת שעות היממה למחזור של ערות ושינה – הוא מווסת את כל הפעילות הכימית-ביולוגית של החיים. גופנו הוא גם שדה חשמלי, ביו-מגנטי, והוא מושפע מיידית מהכוחות האלו המצויים סביבנו. עופות, חרקים ודגים יודעים לנווט את מסעות הנדידה שלהם באמצעות השדה המגנטי של כדור הארץ על פני מרחקים של אלפי קמ' ולפעמים הופכים בהשפעת שינויים בטמפרטורה מנקבה לזכר.

לא ייפלא איפוא למצוא שיטות ריפוי המשתמשות בהשפעה המגנטית-חשמלית הזו על גופנו. טסלה, הגאון שהטיב להכיר את סודות החשמל טוב מכל אחד אחר, היה מניח לזרמי חשמל לעבור דרך גופו. הוא טען שהדבר הצילו לא פעם מתשישות וחולי. למעשה, לשימוש בחשמל ומגנטיות לצורכי ריפוי יש מסורת ארוכה שקדמה לו. די אם נזכיר את פראנץ אנטון מסמר (1734 – 1815), שגילה את מה שתיאר כ"מגנטיזם חייתי". מסמר לא הסתפק בכל מיני התקנים מכאניים, כגון דליי מים, חוטים וצנורות ברזל, אלא השתמש גם בידיו ומבט עיניו להעביר את המגנטיזם החי.

מסמר טען שהבריאות היא זרימה חופשית של תהליכי החיים דרך אלפי תעלות בגופינו. מחלות נגרמות בשל חסימות בזרימה. התגברות על החסימות והחזרת הזרימה לתיקנה יוצרת משבר המחזיר את הבריאות. כשהטבע לא מצליח לעשות זאת בעצמו, מגע עם מוליך של מגנטיזם חייתי משמש כריפוי. המגנטיזם יכול לחולל את המשברים הללו ללא סכנה.

ד"ר אמיר לאור, פראנץ אנטון מסמר

למרות שיש סבירות גבוהה שמסמר היה נוכל, שידע לנצל את התמימות של לקוחותיו, גישתו סיפקה השראה לא רק לשיטה הטיפולית הידועה כמגנטותרפיה אלא גם תרמה להבנת כוח התת מודע והאוטוסוגסטיה על חולי ובריאות.

אם נתחקה אחר שיטת הריפוי החשמלי לזמן קדום יותר נגיע אפילו לרומא העתיקה ולפתרון המקורי שמצאו לכאבי ראש.

מה עושים למי שסובל ממיגרנות? ברומא העתיקה טיפלו בבעיה באמצעות מכות חשמל. הרומאים פשוט הצמידו לראשו של החולה האומלל דג צלופח חשמלי. סקריבונוס לרגוס, רופאו האישי של הקיסר קלאודיוס, היה חסיד גדול של שיטת הדג המחשמל. מסתבר שהשילוב הקטלני בין צחנת הדג המעופש ומכות החשמל המכאיבות השכיחו מהחולה לגמרי את המיגרנות מהם סבל, לפחות עד גמר הטפול.

אתר, שופר, פתרון מחשמל

ובכן, מסתבר שהרעיון לרפא חולי נפש במכות חשמל אינו חדש כלל אלא הגיע לנו בירושה מסוכנת מהרומאים הקדומים. מרגע שהתגלה סוד הפקת החשמל מיד רתמו אותו לכל עניין, בין אם צריך או לא צריך. נטייה היא באנוש לנצל את כוחותיו בכל דרך כיד דמיונו הטובה עליו, ולא פעם בעזרתה האדיבה של הרשעות לשמה. כפי הנראה, השפעת מכות החשמל החדשות דומה בכל להשפעתו של הצלופח החשמלי הרומאי העתיק: היא כל כך מזעזעת את החולה ומבלבלת עליו את דעתו שהוא שוכח לגמרי את הבעיות שלו. כה לחי על הגאוניות של השיטה, אך נראה שפטיש בראש היה משיג את אותה התוצאה.

כאמור, הביולוגיה של כל תא בגופנו מתנהלת לא רק באמצעות הכימיה אלא גם באמצעות פעילות חשמלית, המווסתת את חילוף החומרים בתא. למעשה, כל אטום ומולקולה מהווים יחידה חשמלית המקיימת איזון עדין של מתחים. סך-כל המתחים האלו יוצר את השדה החשמלי של כל תא, את נטייתו להיות מושפע מן הסביבה ולהשפיע עליה. כאשר בוחנים את הזיקה החשמלית הזו נמצא שכל תא משדר וקולט אנרגיה – הוא סופג אור ופולט אור. את השדה החשמלי המורכב הזה של כל גוף חי אפשר לראות כבר מזמן בעזרת הצילום הקירילי ולאחרונה על ידי חיישן פוטונים מודרני.

אם נזכור שאור נושא מידע, הרי שמדובר בעובדה בעלת השלכות מרחיקות לכת: כל תא מקיים תקשורת מורכבת בתוכו, בינו לבין תאים אחרים ובינו לבין הסביבה. והנה, הפרט החשוב ביותר להיקשר שלנו: מרבית האור נפלט מגרעין התא, מתוך הדנ"א.

הראשון שגילה את קרינת הפוטונים שפולט הגוף החי היה פרופ' אלכסנדר גורביץ הרוסי בשנת 1923. גורביץ טען שהביו-פוטונים האלו משמשים את התאים כדי לתקשר זה עם זה וכדי לתאם ביניהם את תהליך התפתחותם, למשל ביצירת הרקמות והאיברים השונים של העובר.

כמות הפוטונים שפולט הגוף החי נעה בין פוטונים ספורים ועד לכמה מאות פוטונים בכל שנייה הנפלטים משטח של 1 סמ"ר בגופנו, והם מופיעים בתדרים של 800-200 ננומטר (כלומר בטווח תדרים המכיל בתוכו את האור הנראה, 750-400 ננומטר).

בשנת 1974 הוכיח הביופיזיקאי הגרמני פריץ אלברט פופ את קיומם של הביו-פוטונים והוא גילה גם מאפיין נוסף ומסקרן שלהם – הם אמנם נפלטים מכל תאי גופנו, אבל בעיקר מחלק מסוים של התא – מולקולות הדנ"א, המכילות את המידע התורשתי שלנו ושוכנות בגרעיני התאים. פרופ' פופ טוען שתאי גופנו מתקשרים זה עם זה באמצעות אור. הוא משער שהביו-פוטונים האלו אחראים להעברת מידע בתוך כל תא ותא ולעיתים גם בהקרנת מידע דומה לתאים אחרים.

ד"ר בישוף מתאר בספרו רשת אור דינמית השוכנת על מולקולות הדנ"א שלנו הפולטת וקולטת פוטונים ללא הרף, ובכך משמשת כרשת התקשורת המרכזית המקשרת בין התאים, הרקמות והאיברים השונים בגופנו.

רקפת תבור, אנרגיות עדינות לשירות הרפואה האלטרנטיבית.

עד כה היינו רגילים לחשוב על הדנ"א כעל צופן קבוע האחראי על התורשה וכמרכז בקרה המופקד על הפעילות השוטפת של התא. אך שכחנו עובדה חשובה. המנגנון הזה אינו פועל על פי 'הרמוניה קבועה מראש'. הפעילות של כל תא דורשת תיאום מירבי עם כל התרחשות בזמן הווה, הן בתוך התא והן מחוצה לו. משמע, כדי לעשות את עבודתו, הדנ"א זקוק בראש וראשונה לתקשורת. את התקשורת הזו הוא מנהל באמצעות האור. בעזרת הקרינה הביופוטונית הוא תמיד מחובר לרשת המידע המצויה לא רק בתא ובגוף כולו אלא בכל הסביבה – הוא תמיד מחובר לאינטרנט הקוסמי!

ז. ברוס ליפטון והביולוגיה של האמונה

ובכן, אם יש אמת בתגליות אלו, כל תא בגופנו מקושר לרשת מידע עצומה באמצעות פוטוני אור, שמכונים 'ביו-פוטונים'. רשת זו אינה זקוקה לכבלים כמו החשמל בגופנו, שנע במוליכי העצב, או לפעילות כימית. התא, כמו כל מכשיר קליטה אחר, כגון רדיו, טלוויזיה או טלפון סלולרי, יכול לעבד את המידע שמגיע אליו באמצעות תדרים אלקטרומגנטיים. האור הגלוי לעין הוא רק חלק זעיר מספקטרום רחב מאוד של תדרים, שכולם נעים באותה מהירות-על מוחלטת. כל תא מנהל פעילות כימית-חשמלית כה מפליאה במורכבותה שרק האור יכול לשמש אמצעי הולם לפקח עליה ולשמור על רציפותה.

"בכל שניה מתחוללים בכל תא חי מעל 50,000 תהליכים ביו-כימיים שונים בהתאם לצורכי הגוף. הדרך היחידה בה ניתן לנהל באופן רצוף ריבוי כה עצום של תהליכים מחייב מערכת בקרה מהירה ויעילה – האור! אין שום אמצעי אחר לבד האור המסוגל להעביר מידע במהירות וביעילות כה גבוהות. לכן, הטבע נעזר באור הלייזר, שנע במהירות של 300,000 ק"מ בשניה, ואינו זקוק לכבלים או לכל תשתית אחרת."

המוליכות החשמלית והפעילות הכימית של הגוף הן איטיות לאין שיעור מאשר האור. אם הגוף היה צריך לסמוך רק עליהן הרי שלא היה מסוגל כלל לנהל את עצמו. התקשורת העצומה הזו אינה מתקיימת רק בין הדנ"א לתא שבו הוא נמצא או בין תא אחד לשני בגופנו. כל תא קולט באופן זה זרם מידע רצוף מן הסביבה, הקרובה והרחוקה, והוא מגיב אליה באופן מיידי.

וכאן, הגיע הזמן להתוודע לחוקר אמיץ נוסף, פרופסור ברוס ליפטון, שבספרו 'הביולוגיה של האמונה', החל מפריך חלק מהטענות המדעיות המקובלות ביחס לדנ"א. לדעתו, הדנ"א אינו תוכנה קבועה מראש, חתומה, שקבלנו בירושה גנטית ואין לנו שום יכולת להכניס בה שינויים. אם זה היה נכון הרי שהיינו הופכים לקורבנות חסרי אונים של התכנות הגנטי שלנו, ממש כפי שהסיקה התורה הביולוגית הרגילה.

למעשה, הדנ"א מגיב כל הזמן על הסביבה שלו. הוא לומד ומסתגל ללא הרף למציאות, בשנותו את הכימיה של כל תא בגוף על פי הצורך. אך הוא אינו מגיב רק על גירויים פיסיים ישירים. אנו כל הזמן מספקים לדנ"א פרשנות לסביבה הזו. למשל, אם אתה חושב שהחבל המוטל לרגליך הוא נחש, אתה תחווה פחד עז, מיידי. כל הגוף שלך נכנס לכוננות גבוהה ונערך להגנה או מנוסה. כל תא בגוף משנה מיידית את הכימיה שלו בתגובה לא לסביבה החושית הרגילה אלא לתמונה השגויה של הסביבה הזו במוחך.

"המוח הוא סוג של מתמר: הוא קורא אותות סביבתיים, מתרגם אותם ולאחר מכן מווסת את הכימיה של הגוף השלטת בביטוי הגנטי של התאים. פרשנות המוח היא חיונית, כי המוח קורא תמונות של הסביבה אבל אין לו דעה משלו מה התמונות האלו אומרות.  המוח מפרש את האותות הסביבתיים בהתבססו על חוויות הלמידה שלנו. לדוגמה, אם בתור ילדים למדנו כי כלב הוא יצור מסוכן, אזי בכל פעם שכלב יגיע לסביבה שלנו, הפרשנות של המוח תהיה לעורר את המוח לשחרר נוירו-כימיקלים. התא שולט בפעילות הגנים כדי לתאם את התגובה המתאימה להגנה."

ראיון עם ברוס ליפטון, בירחון SUPER CONSCIOUSNESS, ספטמבר, 2008

במלים אחרות, הדנ"א מגיב לא רק על המציאות הפיסית 'שם בחוץ'. הדנ"א עשוי להגיב באותה רצינות עצמה על 'המציאות הוירטואלית' שמספקת לו המחשבה, במודע ובתת-מודע. במלים פשוטות, אנו משפיעים ללא הרף על הדנ"א בכח המחשבה, הדמיון והאמונה שלנו. הדנ"א מעדכן את עצמו ומגיב לא רק על גירוי פיסי אלא על כל דימוי והרהור שעולים בנפשו של האדם. לתובנה החדשה הזו איך עובדת הגנטיקה קרא ליפטון, 'אפיגנטיקה', שפירושה, 'מעל הגנטיקה' או אם נדייק, מעל המודל הגנטי הדרוויניסטי, שהינו מכאני-דטרמיניסטי ביסודו.

ליפטון מזכיר שהנחת היסוד בתחילת הפרוייקט של מיפוי הגנום האנושי היתה שהדנ"א מכיל מעל 150,000 גנים, כמספר החלבונים בגוף, מכיוון שכל גן מופקד על יצירת חלבון מסוים. הסתבר שקיימים כ-23,000 גנים בלבד. די בכך ליצירת מורכבות כימית מופלאה שכן הגנים משתפים פעולה ביניהם! אין צורך להזכיר שכל השפה של סליל הדנ"א מורכבת בסך הכל מארבע אותיות כימיות.

אפשר לדמות את הגנים בדנ"א לקלידי פסנתר. אין צורך שיהיה לכל יצירה קלידים משלה. מספר הצירופים שאפשר להפיק ממספר מוגבל של קלידים עשוי להיות עצום. כך, מספר הצירופים האפשריים במשחק שחמט, שמכיל בסך הכל 32 כלים ו-64 משבצות, הוא 10¹²⁰, יותר מכל האטומים ביקום.

ובאשר למידת השליטה שלנו בדנ"א הזה, ליפטון אומר שאנו אמנם יורשים את המערכת הגנטית הבסיסית שלנו אך היא דומה למקלט טלוויזיה. גם כאשר אנו לא משנים את השידור עצמו, אנו יכולים לשנות בעזרת השלט סדרה שלמה של פרמטרים כגון, צבע, קול, גודל מסך וכיוצא, שלא לדבר על כך שאנו יכולים להחליף ערוצים כחפצנו. וכאמור, החשוב מכל, אנו חופשיים במידה רבה לבחור בסרטים שלנו או להפיק אותם בעצמנו כ'מציאות מדומה' בכח המחשבה. הגוף שלנו יגיב על המציאות הזו באותו אופן שבו הוא מגיב על מציאות פיסית רגילה. לכן, שינוי אמונות, במיוחד ברמה התת-הכרתית, יכול לחולל נפלאות לבריאותנו ולתחושת האושר והשלווה שלנו.

איני יודע אם ליפטון עצמו הלך עד הסוף עם הרעיון שלו, אך קל להסיק מדבריו שאנו עשויים להכניס שינוי גנטי בדנ"א שיעבור בירושה לדורות הבאים, ממש כפי שהניח בזמנו לאמרק.

ובכן, כל ההסתכלות המדעית הרגילה כיום על הדנ"א שגויה מיסודה. גרעין התא אינו מרכז הבקרה של התא. הדנ"א אינו מושל בחיים ואינו זה שקובע את הגורל האנושי, הפיסי והפסיכולוגי. הוכחה פשוטה לכך שהגרעין אינו מנהל את הענינים אלא משהו מעבר לו היא, שאם מסלקים את הגרעין התא אינו מת אלא אחרי כמה שבועות. הוא ממשיך לתפקד ללא גרעין! הדבר ייתכן רק אם יש משהו אחר שמנהל את הענינים.

ליפטון סבור שהסביבה היא זו שמספקת איתותים הגורמים לתגובה בתוך התא, שהיא ביטוי לשינוי החל בחלבונים שהם המכונה המפעילה את התא. מי ששולט בתא הוא קודם כל הממברנה של התא, שהיא המוח האמיתי שלו. (עובדה חשובה שיש להזכירה כאן: המוח ומערכת העצבים מתפתחים מתוך אותה שכבה ראשונית שהופכת להיות גם העור שלנו. העור/מגע הוא ביטוי בלתי אמצעי מובהק של האינטליגנציה הכי בסיסית שלנו).

כאשר אין חלבונים מתאימים, התא מסוגל ליצור שינוי בדנ"א ולהפיק חלבונים חדשים שלא היו בו כלל.

בשורה תחתונה, הסביבה החזקה והמשפיעה ביותר היא זו הוירטואלית; מערכת האמונות של האדם המשמשת כמסננים ותבניות המושלכות על הסביבה האמיתית ומפרשים אותה. כך, אדם יכול להגיב על סביבה מאיימת רק משום שהוא חושב שהיא מאיימת.

אם להביא דוגמה מובהקת: כוחה של ההיפנוזה ליצור סביבה וירטואלית דמיונית, שעליה האדם מגיב באותן תגובות בדיוק שבהן היה מגיב על סביבה אמיתית. אמור למהופנט שהוא שרוי בקוטב הצפוני והוא ירעד מקור. אמור לו שהוא שרוי באקלים חם ולח והוא יגיר פלגי זיעה. מכאן, המחשבה או האמונה של האדם קובעת את הדנ"א שלו הערוך להגיב על הסביבה בהגנה או צמיחה.

נושא אחר שליפטון הזכיר: האדם, כמו כל אורגניזם אחר, הוא אוסף עצום של תאים יחידים, שהצטרפו יחדיו כדי להרכיב שלם שעולה על סכום חלקיו. אבולוציה פירושה בעיקר שיתוף פעולה בין פרטים ויצירת קהילה המאפשרת דרגת קיום שאינה כלל אפשרית לפרט הבודד. כך, כל בני האדם מרכיבים את החברה האנושית. כאשר המין האנושי כולו יתאחד לתודעה פלנטרית אחת, גאיה תשלים את תהליך ההיווצרות שלה ותהפוך לפרט קוסמי חדש המסוגל לתקשר עם פרטים קוסמיים אחרים.

טוב ויפה. בכל אופן, לטעמי, יש כאן כמה חסרונות. בראש ובראשונה, הטענה שהכל צומח מלמטה. למעשה, הכל צומח במקביל, במפגש בין עליונים לתחתונים. התודעה קדמה לחומר. טעות שניה, בעקבות הטעות הראשונה, שהתודעה תהיה מן הסתם רק מורכבות של תקשורת שעושה דילוג מפתיע, לא מובן כלל. איך נוצרת תודעה אחת הקוראת לעצמה 'אני' מאוסף כל התודעות הפרטיות של טרליוני תאים? הדילוג הזה לא יכול להיות מובן מתוך עצמו.

חוליה חלשה נוספת היא איך פתאום נכנסת התודעה בין התא לסביבה והופכת לסביבה וירטואלית בעלת עוצמת השפעה שקולה לסביבה ממשית. עדיין לא מובן בדיוק 'מי' באמת מנהל את ההצגה.

כך או כך, זו הזמנה מחודשת להיכנס לתחומי הביולוגיה הרב-ממדית.

הביולוגיה החדשה דוגלת ברעיון שקיימת אינטליגנציה תאית כלשהי, אשר הופכת את תהליך האבולוציה להרבה יותר מהיר מכפי ששערה הביולוגיה הדרוויניסטית. אם נזכור את מספר הצירופים האפשריים אפילו של מספר קטן של גנים קל להבין שמנגנון מכאני לחלוטין היה נאלץ לבחון את כל הצירופים האלו במציאות. מכיוון שהמספר שלהם אסטרונומי, כמעט אינסופי, הרי אבולוציה בדרך האילימניציה של הברירה הטבעית היתה דורשת לא רק מליארדי שנים אלא טריליוני שנים. למעשה, האבולוציה היתה הופכת לנס של ממש לא פחות מבריאה אלוהית, ומה הועילו אתאיסטים בכפירתם.

כך, אפילו מחשב אדיר עוצמה לא היה מסוגל לשחק שחמט אם היה נאלץ לחשב בכל מהלך את כל האפשרויות שעומדות בפניו. הוא היה מבלה אלפי שנים במחשבה על המהלך הבא ולא היה מגיע לשום מסקנה חד משמעית. מחשב זקוק לתוכנה שתאמר לו היאך לבחור את המהלך הבא על פי 'סולם ערכים' או 'סולם עדיפויות' מסוים. הבחירה שלו אינה אקראית ואינה מכאנית. היא תוצר תכנון זהיר של המתכנת שכל מגמתו לבטל את הצורך בחישוב של כל מהלך אפשרי והתמקדות רק באותם מהלכים בעלי סיכוי להגשמת תכלית – נצחון על היריב – שחמט! היצור הכי זעיר, החד-תאי, ניחן בסולם עדיפויות כזה והוא פועל על פיו מתוך כוונה להגשים תכלית מוגדרת מראש – שימור עצמי ופריון.

יש ממצאים רבים המאשרים שאבולוציה משמעותית יכולה להתחולל תוך מספר שנים, הכל כתוצאה מהסתגלות לתנאים המשתנים של הסביבה. משמע, הדנ"א מסוגל ללמוד ולהגיב לאתגר השינוי בדרך יצירתית. עדיין לא למדנו כלל איך האינטליגנציה הזו פועלת אך כאשר מתבוננים בכשרון ההסתגלות שלה, היא אכן מפליאה לעשות. היא מסוגלת לחולל תוך שנים ספורות תהליך של אבולוציה ביולוגית שעל פי התפיסה הישנה היה אמור לקחת מליוני שנים.

כעת, לסיום חלק זה, הבה נבחן מתכון בריאה שלישי, שנותן לנו זווית נוספת על הויטאליות של התודעה ביקום.

3. מתכון בריאה של העידן החדש

בעקבות 'החומר של סת'

קח לך בורא ראשוני שהוא תודעה טהורה, ריקה לגמרי, שיש בה דחף אינסופי של יצירתיות. שים לב לבחור בבורא כזה שאינו מושלם ואינו יודע כלום על עצמו אלא מהווה מעין פוטנציה טהורה. אפשר לומר שהוא רדום לחלוטין ומעולם לא השתמש בכוחותיו. אין לו מושג מה הוא הולך לעשות עם עצמו. אין לו שום תוכנית ערוכה מראש.

כמובן, כדי שלא ישאר במצבו זה לעד עליך לקחת בורא ראשוני שחש את הפוטנציאל שלו כמין כמיהה עזה, שמהולה בכאב של אי-מימוש.

שים לב, זה אינו האל ההודי ששוכח את עצמו כשהוא יורד לעולם וחושב שהוא אטום, בעל חיים או אדם. על האל ההודי להיזכר בעצמו תוך כדי מסעו בעולם. אך הבורא הראשוני שלך לא שכח, שהרי לא היה לו כלל מה לזכור. הוא לא חולה אמנסיה – הוא אמן גאוני שלא יודע כלל את כוחות היצירה שלו. כל מה שהוא יודע זה שעליו לחפש את עצמו, עליו להתבטא כדי למלא את ריקותו הגדולה. עליו לעבור ממצב של אי-הויה להויה שלמה – מפוטנציה ערטילאית למימושה של זהות עצמית יחודית.

אפשר גם לומר, שהבורא הראשוני שלך הוא ילד קטן, טעון אנרגיה כבירה, שמחפש לגדול ולהגשים את עצמו. לכן, מרגע שפקח את עיניו לראשונה, השאלה הפרימלית שלו, המניעה את כל חיפושו העצמי, היא: "מי אני?".

אם מצאת בורא ראשוני כזה, איחולי, שהרי זה מבטיח לנו מתכון בריאה מעניין, מעין מטאפיסיקה מיתולוגית, רצינית ועשירה מכל מה שהכרנו בעבר.

כעת, הנח לבורא הראשוני שלך להתחיל בשלב הראשון של החיפוש העצמי – חלומות. כן, תן לו לחלום ולהזות בהקיץ, לבדות מציאויות וירטואליות לאין קץ בחלל התודעה האינסופי שלו. עם הזמן, החלומות האלו ייעשו מפורטים יותר, ובמקום לגלם רק אידיאות מופשטות הם יתחילו להתמלא בחיים עשירים, דמויות ועלילות אינמספר.

אגלה לך כאן סוד קטן. אפשר להקביל את הנקודה הסינגולרית המופיעה בתורת הקוסמולוגיה או 'השדה הקוונטי' הנוכח בכל, הנקרא גם 'אנרגיית נקודת האפס', לבורא הראשוני במצבו הבראשיתי, זה הקודם לעולם. חלומותיו מופיעים בצורה של החלקיקים הוירטואליים שהשדה הקוונטי הזה פולט ללא הרף. בפיסיקה, חלקיקים אלו מופיעים כביכול מן הכלום ונעלמים חזרה אל הכלום בכל הרף עין. למעשה, הם מגיחים בתודעתו של הבורא הראשוני ואינם נעלמים כלל, הם מהווים את 'החומר' שממנו עשויים חלומותיו.

כה לחי, עד כאן אתה מתקדם כשורה ומפליא לעשות. אמנם, כל החלומות האלו הם רק מציאויות וירטואליות אך לבורא הן ממשיות ביותר. הן ממלאות אותו בפליאה ועונג, סקרנות עצומה לראות היאך יתפתחו הלאה. מעט מעט הוא משכלל את כלי אמנותו והופך את המציאות המדומה שלו עשירה וחיה יותר. כל דמות נעשית לו כמעט מוחשית, מעין 'החבר הדמיוני' שיש לא פעם לילד. לבורא הראשוני שלך יש כעת מספר עצום של חברים דמיוניים שהוא משתעשע בהם בהזיה חופשית, שנעשית יותר ויותר מפורטת. הוא נותן להם שמות ובודה לכל אחד זהות יחודית משלו.

יפה, הנח לו לבורא הראשוני שלך להשתעשע לזמן מה בחבריו הדמיוניים. אם לדייק, אין כאן זמן ממשי, ולכן אי אפשר לאמוד באמת את משך השלב הזה. מדובר רק בתנועה העצמית של התודעה על פי צורך פנימי כלשהו, המבשיל על פי דרכו ומתגלה ברגע המתאים לו. אפילו הבורא הראשוני אינו שולט בעצמו. יותר מכל, דומה הוא לאמן טאויסטי, שאינו כופה עצמו על יצירתו אלא מניח לטבעו העצמי לנהל אותו מתוך ספונטניות גמורה.

בכל אופן, חשוב לך להביא אותו לשלב שבו חבריו הדמיוניים נעשים כה מלאי חיים ויחודיות שרבים מהם מבקשים להיות ממשיים לגמרי! לא פעם יקרה כזאת ליוצר הגאון, שדמויותיו מבקשות לספר את סיפורן האישי בכוחות עצמן. הן רוצות להיות חופשיות לגמרי להמשיך ביצירה העצמית, ללא תלות ביוצר המקורי שלהן. הן רוצות ללכת בנתיב משלהן.

הבורא הראשוני שלך חש כעת בתוכו את מה שחשה אם לפני לידה. העובר בתוכה, שהוא שלה, איבר מגופה, רוצה כעת להשתחרר ממנה ולהגיח לאוויר העולם כיצור בפני עצמו.

בתחילה, הוא מסרב לשחרר אותם שהרי כך הוא עלול לאבד חלק מעצמו. אך במהרה דחף הלידה הזה שהופיע בדמויותיו, נעשה חזק ממנו. הוא מרגיש שאם ימשיך לכלוא אותם בתוכו הוא עלול להשתגע. לכן, הוא משחרר אותם ללכת בנתיב יחודי משלהן.

אגלה לך כאן סוד קטן. הרגע המוזר הזה שבו הבורא הראשוני שלך שיחרר את הדמויות שרקם בחלומו ללכת כל אחת לדרכה היה הרגע שבו העולם נולד ב'מפץ הגדול', כפי שמספרת לנו הקוסמולוגיה המודרנית. זה היה הרגע שהשדה הקוונטי שפלט עד כה רק חלקיקים וירטואליים מפיק כעת מציאות פיסיקלית ממשית של חלל וזמן, אנרגיה וחומר.

מזל טוב! הבורא הראשוני שלך הוליד את היקום בהעניקו חופש לכל ניצוץ תודעה שהגה בחלומו לברוא לו מציאות משלו. אפשר גם לומר, שכל ניצוץ ממשיך לחלום את חלום המימוש של הבורא שהוליד אותו, שהרי דחף היצירה הבסיסי שמניע אותו הוא אותו דחף שהניע את הבורא הראשוני עצמו.

כעת, התבונן היטב באדם הזה שנוצר בתהליך ממושך של אבולוציה. גם הוא רוצה להיות בורא עולמות, או בורא-שותף עם הבורא הראשוני שלו ביצירת מציאויות המגלמות בצורה מוחשית את חלומותיו. גם הוא חש בחבלי היצירה כאשר קיים פער גדול בין דחף המימוש שלו ליכולתו לבטא אותו ביצירה מוחשית. וגם הוא יוצר מדעת ושלא מדעת ישויות אחרות, שתובעות ממנו ללכת בנתיב משלהן.

איחולי, הצלחת לברוא אדם שהוא בדיוקן הבורא הראשוני שהולידו, הממשיך לחקור בצורה יחודית משלו את אותה שאלה שהוא עצמו שאל בראשית הזמן, "מי אני?".

המענה לכל יחיד אינו יכול להינתן לו מבחוץ. עליו להגיח מאליו מתוך הספונטניות של היצירה החופשית שלו, מתוך כל בחירה אישית בפני עצמה. זו אינה מהות מוגדרת. זו זהות המתפתחת ללא הרף, בספירלה אינסופית. הזהות הזו היא תמצית המור של כל התנסויותיה – של כל תהליך היצירה שלה.

אגלה לך כאן סוד קטן. כפי שכל יקום יכול להוליד גורי יקומים רבים מספור, כך, כל תודעה פרטית יכולה להוליד ניצוצות תודעה חדשים לאין מספר. כל תודעה יכולה להפוך לבורא ראשוני בעצמה ולהמשיך במסע הגדול של חיפוש עצמי ויצירה.

איחולי, זה עתה יצירת את חזון האבולוציה האינסופית של היקום והתודעה.

כעת, חמם והגש.